<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ויקרא סימן קל"ו</h1>
<h2>דף כד:</h2>
מן העוף [ויקרא א']. ולא כל העוף, וממעט למחוסר אבר מן העוף כגון יבש גפה נקטעה רגלה נחטט עינה, ואע"ג דאין תמות וזכרות בעופות. וקצת קשה אמאי תני יובש בגף וקיטע ברגל וצ"ע. י"מ דוקא נחטטה עינה ולא ניסמית עינה דאין זה מחוסר אבר. ואע"ג דעבד יוצא בהן לחירות, שאני התם דכתיב [שמות כ"א] [לחפשי] ישלחנו ריבוי הוא. ומכל מקום קצת קשה ל"ל קרא מן העוף ליפסל מחוסר אבר לקרבן, ותיפוק ליה דמחוסר אבר אסור לבני נח, כדאמרי' [ע"ז ה' ע"ב] (פרט) [הבא] (ל)בהמה שחיין ראשי איברים שלה, ומי איכא מידי דלבן נח אסור ולישראל שרי. ופר"ץ דילמא איצטריך מן העוף, דאי לא כתיב מן העוף, ה"א הוי פרשה שנאמרה לבני נח [ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבן נח, ואם] נשנית בסיני דלזו ולזו נאמרה. וי"מ די"ל דאי לא כתיב מן העוף, ה"א דלא ליפסול מחוסר אבר אלא בבהמה, אבל לא בעוף כיון שאין בו תמות וזכרות. ורבינו יוסף מפרש דאיצטריך מן העוף, משום דסליק אדעתין אמינא אין הכי נמי בבני נח לא ניחא להקב"ה דלכפרו במחוסר אבר, אבל בבני ישראל ניחא ליה דליכפרו אפילו במחוסר אבר, ת"ל מן העוף ולא כל העוף. וכן פסק דמחוסר אבר פסולה לעוף לקרבן, ולא שאר מומין.
